Home > Stories > פיקציה של מציאות ישראלית – ג’

פיקציה של מציאות ישראלית – ג’

“אישה מטומטמת.”
אבא פתח את חלון הרכב תוך כדי נסיעה, וקילל את הנהגת ברכב שלידנו בזמן שחתכנו שלושה נתיבים, ונכנסנו באלכסון בין שתי מכוניות שעמדו בתור לרמזור.
“בהמה שלא יודעת לנהוג. מי האידיוט שהעביר אותה טסט?” הוא רטן מתחת לאפו. חזהו עלה וירד במהירות, ופניו עדיין היו סמוקות במידת מה.
“נו אבאאא” יבבה ירדן, שישבה במושב הנוסע לידו. עוד שנתיים גם אני אהיה גדול מספיק כדי לשבת שם, אבל אני לא בטוח שאני רוצה. לפני שבוע קראתי שזה המושב הכי פחות בטוח ברכב.
אבא צפר צפירות ארוכות בהפסקות קצובות, והמשיך להתקדם בהדרגה עד שהמכוניות בתור נתנו לנו להשתחל. הוא קילל את האשכנזים במכונית שלפנינו במרץ, וגם סימן להם משהו עם היד שלא הצלחתי לראות.
“נו אבאאא, אני לא אספיק להגיע בין הראשונים!”
“על הזין שלי, את שומעת?! ממילא נחכה בחוץ.”
“אבל כל החברות השוות שלי אמרו שהן יגיעו ראשונות, ואם אני לא אגיע ראשונה אני – לא – אהיה – חברה – שלהן.”
“שוות מה?” שאלתי מאחורה.
“אתה תשתוק, חננה.”
לירדן היה אגרוף ימני שיכל לעשות סדק בקיר. היא למדה קרא-ג’ו-טיי-בו-דו. שתקתי.
אבא גם הסתכל אחורה, בזמן שהמשיך לנסוע.
“מה אתה חוגר חגורה? מי ידע אם שמת או לא?”
“קראתי שזה חשוב.”
“איפה קראת?” המשיך אבא, עדיין בלי להביט על הכביש.
“באינטרנט.”
“חננה.” פלטה ירדן, ואני שתקתי.
“כל היום אתה באינטרנט הזה שלך. בסוף עוד תצא לנו איזה דוקטור למחשבים, כמו האשכנזים האלו.”
“אני אוהב מחשבים.” אמרתי.
“זה טוב מאוד. יש בזה כסף טוב, אבל אל תשתכנז לנו, אה? איזה בושות, אם יצא לי בן אשכנזי מניא- יא’חתיכת בת-זונה מטומטמת!”
אבא צפר במרץ לאישה ברכב שחור שתפס שני נתיבים מלאים, גובהו היה כגובה ממותה שעירה מהעידן הפרהיסטורי, והיה בעל היכולת לדהור מעל מצוקים בשיפוע של תשעים מעלות בזמן שהוא מסיע את ילדי-המשפחה אל בית-הספר, הקניון, או לחברים הגרים ברחוב הצמוד.
“ראיתם את זאתי? מדברת בשני פלאפונים באותו הזמן. יש אנשים…”
הסלולרי של אבא צלצל (רינגטון של נינט, כי היא ממי של בחורה, וגם “משלנו”).
“הלו, שמעון? לא, אני בנסיעה. מה? כן, לוקח את הילדים ל-חרא הזה, הפסטיגל. מה? מה? … מה?
“אבא אמרו שאסור לנהוג ולדבר בטלפון.”
“אתה תשתוק, יא’חננה.” אמרו שניהם יחד.
“על מה הפסטיגל הזה שלכם השנה?” שאל אבא את ירדן.
“השנה זה על פנטזיה.”
“מה פנטזיה? אתם צעירים מדי בשביל זה-”
“לא של סקס אבא, נווווווו, כאילו, של …”
ואז היא נעצה בי מבט ארוך ומלא תיעוב.
“חננות.”
“של חננות? אז למה את רוצה ללכת?”
“כי כל השווים יהיו שם, נווו אבאאאא, אתה לא יכול ליסוע יותר מהר?”
“הלו שמעון? שמעת? זה על פנטזיה… לא של סקס יא’סוטה מלוכלך! של חננות. מה אני יודע מה זה אומר? הבן שלי חננה רק הוא מבין בזה… שמע אני חושב שאני רואה ניידת.”
אבא כיבה את הסלולרי, והאט את המהירות בחצי. נסענו על 120 קמ”ש עד שנראה היה שהניידת נמצאת במרחק בטוח מאיתנו, ואז ירדן צעקה שאם אנחנו מאחרים היא מתאבדת, ואבא האיץ שוב.
הבטתי על הנוף. דוגמנית בגובה בניין הציעה לי ‘תענוג מפתה’ של שוקולד מריר, דוגמן ודוגמנית ליקקו בהנאה מעדן חלב עם קצפת בטעם תות זה מעל שפתי זו, ואישה שידעה איך למלא ביקיני טענה שגברים בלי שיער על החזה הם הגברים היחידים שעושים לה את זה.
שמחתי שאין לי שיער על החזה.
“לא הבנתי למה את הולכת לפסטיגל של חננות.” התחיל אבא.
“אבא, אתה זקן אז אתה לא מבין, אבל יהיו שם יודה לסי, ושירי ביטון, והראל סקטש, וכל השוים והשוות, והם יהיו לבושים מה זה סק… כלומר יפה. זו תהיה הצגה משהו סוף הדרך.”
“אז מה קשור פנטזיה?”
“נו לא יודעת, זה מה שהחליטו.”
“אז למה החליטו על משהו שמי שהולך לזה לא מבין?”
שניהם הסתכלו עליי. הסטתי את המבט בהדרגה מהנוף בחלון (ד. ידית והחותנת שלה שתפסה את רוב השלט כבר אמרו הפעם שממש כדאי לשים סלט דווקא בצלוחיות כחלחלות של ‘גונבנית’ ולא החברות המתחרות) והבטתי בהם.
“שאלה טובה.” עניתי.
“מתי זה מתחיל?” שאל אבא, בערך בפעם האלף.
“בחמש וחצי נווווו”
“וכמה עכשיו?”
“חמש עשרים ושמונה” עניתי בלי להעיף לעברם מבט.
“או מיי גאד” ביטאה ירדן שתי מילים וגניחה שלא הבינה את משמעותן, “אנחנו מאחרים בטוח! כסלו-טבת תרד עליי בטוח. אבא למה אתה לא נוסע יותר מהר?”
“מי זו הכסלו-טבת הזו?” אמר אבא, והאיץ. מכוניות שנסעו במהירות מופרזת נותרו מאחורינו כפי שהמאה ה-21 הותירה מאחור את הערוץ הראשון.
“היא רק הסנובית הכי גדולה בשכבה, כולן שונאות אותה ורוצות להיות חברות שלה.”
“אם היא כזו אז למה הן רוצות להיות חברות שלה?” שאלתי.
“שתוק חננה, אתה לא תבין.” השאלה לא זיכתה אותי אפילו במבט זועם הפעם.
“אבל איזה מין שם זה כסלו-טבת? מה השם משפחה שלה?”
“אנילביץ'”
“אשכנזים מניא- {צלצול} הלו, כן מר וייס. לא אני באמצע נסיעה, מצטער, לא יכול לדבר. מה? בדיקות בריאות? מתי מחר?”
“אבאאאאא”
אבא ניסה להתעלם מירדן כמיטב יכולתו בזמן שהוא מתקרב לשבירת מחסום הקול, ובאותו הזמן מנהל שיחה עם הבוס שלו.
“אבא, אולי כדאי שתאט קצת בזמן ש-”
שניהם הסתובבו שוב פעם אחורה אליי.
“אתה תשתוק יא’ח-” ואז פגע בנו הג’יפ של עורך-הדין.

כבר שלושה חודשים שאני בבית-החולים, אבל הרופאים אמרו לאמא שאני אהיה בסדר.
אבא יקבל שמונים אחוזי נכות, והוא אמר שזה מצויין כי יהיו לנו מלא הטבות וסוף סוף נוכל לדפוק את המדינה חזרה קצת.
אלוהים, אני מקווה ששידרו בגן-עדן את הפסטיגל, כי, ירדן ממש רצתה לראות אותו.

Categories: Stories
  1. No comments yet.
  1. No trackbacks yet.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: