Home > Stories > התערבות שמיימית – ב’

התערבות שמיימית – ב’

כלפי חוץ היא נראתה כמו כל פורשה מובחרת אחרת: כסופה, מבריקה, אווירודינמית, בעלת נוכחות, ובעלת היכולת לשתק גברים מסויימים למספיק זמן כדי שגברים אחרים יוכלו לכייס אותם.
ולמרות זאת, היא לא הייתה ללא תוספות – בעיקר ‘אביזרים נלווים’ לשעת-הצורך – כמו הלהבים המשוננים שנשלפו ממרכז גלגליה, וריטשו בקול מחריד את גלגלי הג’יפ שנסע לימינה.
האיש עב-הכרס, הלבוש בחליפת עסקים, שנסע בו כשטלפון סלולרי אחד אחוז בידו, ונוסף מותקן על לוח המכוונים שלו, ניסה במאוחר מדי להשתלט על ההגה. צעקתו העמומה נשמעה מאחור כשרכב-השטח התהפך, ואז התפוצץ.
עזראל עיקם את פניו כשפיסת דלת חרוכה נחתה על הכביש לפניו, ואילצה אותו לבצע תפנית מהירה כדי שלא להתנגש בה.
“מעילה בכספים.” אמר קול עדין ומתנגן בנחת.
“גנב גם מהמשרד הראשי שלנו.” אמר קול אחר, ערמומי ונחשי. “אפילו אדם חומרי כמוהו היה צריך להבין שהוא מתעסק עם רוע טהור. החבר’ה שמעליי ישמחו לדעת שאין צורך לשלוח מישהו במיוחד כדי לטפל בו.”
“והחבר’ה שלי מדברים עם נשמתו בזה הרגע. הם שמחו לשים את ידם עליו, ואם הם מרוצים אז גם אני מרוצה.”
עזראל פנה ימינה בחדות, מבהיל אישה בהריון שעמדה לחצות את הכביש.
“כרגע וידאת שהילד שלה יסבול מחרדות לא מובנות עד לסוף ימיו.”
“אתה צריך להיות מרוצה. הפחדים שלו ימנעו ממנו להפוך לאנס סדרתי.”
“הוא היה מצליח לעמוד בפני הדחפים שלו גם בלעדי זאת.”
“לא, הוא לא.”
רפאל שתק, ורק הביט בעיניו הבהירות עד אינסוף לעבר הרקיע המעונן.
“הו, אני אוהב את העונה הזו. הכל כל כך… חד, חי, רענן!”
“כן, עונת החורף היא בהחלט עונה קסומה.” הסכים עזראל ועיקם את פניו. “עונה מושלמת להצגות ילדים.”
“כן…” אמר רפאל במבט מעורפל. “הצגות ילדים הן דבר נפלא. אין כמו לראות את ההבעה על פניהם הקטנות והתמימות כשהם מתמלאים באושר.”
“אני כזה קרוב לבעוט אותך מהמכונית עכשיו, אבל אני לא אעשה זאת.”
“ילדים הם דבר נפלא.”
“אה הא.”
“כל כך זכים וטהורים.”
“המממ…”
“אינך יכול להבין עד כמה נהדרים היו אמורים בני-האדם להיות, עד שהבטת עמוקות בפניו של ילד.”
“אתה יודע, יש אתרי אינטרנט עבור אנשים כמוך, אבל נעזוב את זה כרגע.”
הם עצרו לפי הכניסה למתחם הפסטיגל. תור ארוך של מכוניות השתרך עד למחסום, ומגרש החנייה גדול-המימדים שמצדו השני נראה מלא למדי גם הוא.
“אני חושב שכדאי שתביט לימינך.” אמר עזראל, ודאג לפתוח את חלונו של רפאל.
אבא אני רוצה לשבת בשורה הראשונה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
נראה לרגע שהזגוגיות עומדות להתנפץ, אך הן עמדו בגבורה בהתקפה הקולית.
“מה אמרת כרגע על ילדים?” שאל עזראל, וחייך.
ילדה, ששרדה עדיין לא יותר משישה חורפים, הייתה ישובה על ברכיו של אביה, ואחזה בכוח את אוזנו בציפורניה, שעה שצרחה לתוכה. האב, שהתאמץ להשאיר יד אחת על ההגה, ולמנוע באחרת מילדתו הרכה לתלוש את משקפיו ולהשליך אותן לתהום-הנשייה, היה שטוף זיעה, וניסה למלמל דברי הרגעה בקול חסר-ביטחון.
אני רוצה לראות את הפסטיגלפנטזיה, ואני רוצה לראות אותו מקרוב!!!
“בסדר, אנחנו נשאל אותם אם יש כרטיסים לשורה-”
“לא נשאל. אני רוצההההההההההההההההההההההההההההההה!!!
עזראל החליט לחוס על שמיעתו של חברו (ושל עצמו), וסגר שוב את החלון.
“זה פשוט מקרה של… חינוך לא נאות.”
“נו, תעשה לי טובה.”
הזגוגיות רעדו שוב, וזוג המלאכים הביט שוב לתוך המכונית שלידם. ראשו של האב היה צמוד לחלון מכוניתו, ודם זרם במורד צווארו. הילדה הפליאה בו את מכותיה, ומה שנראה כמו חתיכה מאוזנו, או כולה, היה אחוז בידה.
בזמן שליסתו של רפאל נחתה ברכות בחיקו, עזראל הקיש באצבעותיו, והמכונית הבאה בתור התנגשה מאחור בזו שלידם – שולחת את הילדה ישירות לתוך השימשה הקידמית.
“זה קצת מאוחר מדי עבור אוזנו של האב, אבל לפחות לנו יהיה קצת שקט עכשיו.”
בזמן שגודש תנועה גדול עוד יותר הצטבר במסלול שלימינם, התקדמו עזראל ורפאל באיטיות יציבה עד למחסום הכניסה למגרש החנייה, שם ילקח מהם התשלום הראשון.
שעתיים וחצי לאחר מכן, הם ויתרו על הרעיון שימצאו מקום חנייה הולם, ועזראל דאג לקפל את הפורשה ולהכניסה לכיסו.
“הזוג ההוא שם הסתכל עלינו.” אמר רפאל בדאגה.
“הם ראו בדיוק מה שאנחנו ראינו, והם בטוחים שזה לא מה שהם ראו.”
“כלומר?”
“אנחנו בטוחים. כעת בוא איתי ונשיג לנו כרטיסים לפני שהעצבים שלי יגרמו לי לעשות משהו שאתה תציק לי עליו כל היום.”
“הרשה לי לעשות לעצביך טובה.” אמר רפאל, והציג לראווה זוג כרטיסים זוהרים קלות.
“האנשים שלך מועילים.” עזראל חייך, ועיניו זהרו באור מאיים לרגע.
“הם עדיין לא יודעים בעבור מי הכרטיס השני.” ענה רפאל, וצחקק.
עזראל אסף את זרועו של ידידו בידו, והחל ללכת.
“פשוט אמור להם שאתה פתוח לחוויות חדשות.”…

כוס פלסטיק עם שאריות משקה מוגז פגעה בעורפו של רפאל, ולאחריה מתקפת ארטילריה של עשרות גרעיני פופקורן.
“מלאכים קטנים, אה?” שאל עזראל, שלא הצליח למחוק את החיוך על פניו כבר מזה זמן מה.
רפאל, שמאס בהקנטותיו של חברו, הסתובב לאחור, וזכה לשטיפה נוספת ישירות בפניו.
“סליחה, ילדים.” הוא ניסה בקול סבלני בעל צליל מלודי, שכמו לווה בשירת מקהלה. “אבל מה שאתם עושים כעת מאוד לא נעים לי. אתם יכולים, בבקשה, להפסיק?”
מסטיק חצי לעוס פגע בעינו, והחליט שהמיקום החדש דווקא מתאים לו.
“תמצוץ לי, אבא’לה.” ענה אחד המלאכים הקטנים.
“תראו איך זה נדבק לו לעין. פחחח, איזה מכוער.” הוסיף שני מחדות אבחנתו.
רפאל חזר למושבו, והעלים את המסטיק במגע אצבעו.
“זה רק חינוך לקוי; השפעה סביבתית; לחץ-חברתי; הם בעצם ילדים טובים בפנים.”
“מישהו צריך להפעיל את הלחץ כדי שיהיה לחץ חברתי.” אמר עזראל, ואז צמצם את עיניו.
רפאל הביט בו בשאלה, ואז הבחין בנוזל שחור, מעורב בגושים לבנבנים ירקרקים, נוזל באיטיות משערו המשוח בג’ל בקפידה של חברו.
צחוקם של הנערים שמאחריהם השלים את תיק-הראיות.
האולם הואר לשנייה, כשאחד הנערים קם ממקומו, והחל לצרוח; לאחר מכן מיהר לרוץ מהמקום כשהוא מנופף בזרועותיו בפראות – זאת כנראה בגלל שהוא עלה באש.
עזראל הסתובב במושבו, והביט בעיניי שלושת הנערים שנותרו במקום.
“אני מאמין שהחבר שלי כאן אמר לכם להפסיק.”
הנערים הנהנו במהירות בראשם.
“יפה, אבל זה לא מספיק. דדי, היום כשתסיר את התחתונים שלך תגלה שמשהו שם … איבד מתפארתו; ליאור, יש לך סרטן בכבד – תתחדש; עופר – מעכשיו אתה אשכנזי.”
עופר הביט בידיו, עיניו נפערו באימה, ואז הוא נס גם הוא בצרחות. השניים האחרים מיהרו אחריו.
“הוא לא נראה לי מאוד אשכנזי.” ציין רפאל, כשעזראל סידר בסיפוק מה את שערו מחדש.
“לא, אבל הוא בטוח כן.”…

ההופעה עמדה להתחיל, ורפאל חזר בדיוק מחדר השירותים.
“התעכבת.”
“היה שם ילד קטן שבכה. עזרתי לו למצוא את הוריו.”
“כמעט הפסדת את ההתחלה בגלל זה, אבל אני מניח שהתודה שלהם הייתה שווה את זה לדעתך.”
“בעצם הם חשבו שאני סוטה-מין וקראו למאבטחים שיעצרו אותי, אבל אני יכול להבין אותם. הם היו מאוד מודאגים.”
“אם יבואו לעצור אותך באמצע ההופעה אני אתרגז. השנה הבחורות לובשות עוד פחות, ואני רוצה להתרכז בכך כפי שראוי.”
במופע אורות וזיקוקים, קבוצה של רקדנים זרמה לבמה, ובחורה גבוהה בשימלה הדוקה, שהציגה בדיוק מה שמעניין ילדים (אלו שרוצים לינוק בכל אופן) ואפילו יותר את עזראל, הורדה אל הבמה על משטח מחוזק בכבלים.
“מי זאת?” שאל רפאל, לאחר שניגב באדיבות את הריר שנזל משפתו של חברו.
“זאת? זאת רק שירי בודההקרישנה! האישה הכי לוהטת בכל המזרח התיכון.”
“ומי זה לידה?”
“זה יודון כוהן, הבחור הכי-”
“לוהט במזרח התיכון, כן, הבנתי. התלבושות שלהם מאוד מעניינות.”
“כן, הם הלכו על מוטיבים של פנטזיה השנה.”
“טוב, זו פנטזיה של מישהו, זה בטוח. זה לא היה כל-כך… הממ… בשרני בפעם האחרונה שהייתי כאן.”
“מתי, ב-1983? כן, דברים השתנו מאז. לטובה.”
רפאל הקפיד שלא לנעוץ את עיניו יותר מדי בבנות, ועזראל נהנה מתסכולו של חברו כמעט כמו שנהנה מהאיברים המקפצים על הבמה…

בהפסקה הלכו שניהם לקנות משהו במזנון.
“הזמנתי פיסת לחם עבשה מלפני שלוש שנים במאה וחמישים שקלים.” אמר רפאל בסיפוק.
“פראייר. אני השגתי אחת מלפני שנתיים במאה עשרים וחמישה.”
“הם מכרו לי גם מים מהביוב בעשרים שקלים, אבל הכוס התמוססה לי ביד.”
“זה מהחומצה. היית צריך לבקש מים מהקישון – הם יותר בריאים.”
דמות דקיקה וגבוהה נעמדה לידם, ובחנה את התפריט (וגם את הנערות שעבדו במזנון). היא לבשה חליפה סגלגלה, שעל דש הבגד שלה נח ורד שחור, ושיערה הארוך והחלק, אשר היה לבן לחלוטין, גלש עד למרכז גבה.
“זה לא יכול להיות טוב, אם שניכם נמצאים כאן.” ציינה הדמות באגביות בקול עדין בעל מבטא צרפתי קל.
“מזמן לא התראנו, דה-לואר. מה מביא אותך לכאן? אני לא מניח שבאת להתרשם מאיכות ההפקה.” ענה עזראל, וחייך חיוך זדוני.
דה-לואר הסיט את פניו באיטיות, והביט בעזראל בעיניים שחורות כלילה:
“לא ממש, למרות שחשבתי לטעום מעט מכישוריה של אחת החלולות שמופיעות שם בחוסר-כישרון רב כל-כך.”
“שלא תעז להתקרב לשירי בודההקרישנה! היא שלי.”
דה-לואר חייך, וחשף זוג ניבים ארוכים במעט מהרגיל.
“כמובן. היא כולה שלך, מלאך מוות. ממילא אני מעדיף נשים שיכולות לעניין אותי לפני שאני טועם ממה שיש להן להציע.”
הם עקבו אחריו במבטם בשעה שהתרחק מהם בצעדים מדודים, נעליו האלגנטיות והמצוחצחות נוקשות על ריצפת הפרקט.
“הוא היה נשמה כל כך טהורה במקור.” אמר רפאל, ונד בראשו לשלילה.
“זה העולם שעשה אותו לכזה. העולם שאתם יצרתם.”
“ואתם דואגים להרוס כל הזמן.”
עזראל צקצק בלשונו.
“האדם לא זקוק לנו. אנחנו רק נותנים לו דחיפה, אבל הבא לא ננהל את הדיון הזה שוב.”…

זמן מה לאחר שהנסיך יפה התואר בחליפת רצועות העור הנשים את הנסיכה היפה בשימלה ההדוקה (שהקשתה עליה לנשום מלכתחילה), ורפאל נאלץ לטפוח על פניו של עזראל, אשר היה גם הוא קרוב לעילפון, הוא החל לתהות:
“עוד לא סיפרת לי למה אתה פה, בעצם.”
“רק בגלל שאתה לא סיפרת לי. רוצה להתחיל?”
“… האמת, שזה לא דבר נעים כל-כך. החבר’ה למעלה היו מוטרדים שההצגה הזו לא ראויה לילדים, ועשויה אולי להוות השפעה שלילית עליהם.”
“אני לא רואה שם שום דבר לא ראוי, חוץ מאולי העובדה שאפילו טיפה אחת מכל הכסף שנשדד מהאנשים שנמצאים כאן אינה זורמת אל האדונים שלי.”
“אני לא מצפה שאתה תמצא בה משהו שלילי. בכל מקרה, נראה לי שלצערי אצטרך לדווח על מה שראיתי, ולהמליץ שסוכן שלנו יושתל בין אנשי צוות-ההפקה, כדי שבשנה הבאה יועברו דרכה מסרים הולמים יותר.”
“ובאמת יהיה חבל מאוד אם זה יקרה, אבל כמו שרמזתי לך לפני רגע – יש לי דיבור-צפוף עם מארגני הארוע הזה. אם תסלח לי, אני אקפוץ למשרדי ההנהלה, לפני שאשוב אליך ואל שירי היקרה שלי.”
“אני מבין מה אתה מוצא בגוף שלה, אבל לא מה אתה מוצא בה.”
“התשובה נמצאת בגוף השאלה, תרתי-משמע. נתראה בעוד מספר דקות.”

מספר דקות לאחר מכן חזר עזראל למקומו, יישר את עניבתו, ועיקם את פיו.
“הם לא היו ‘מבינים’ כפי שקיווית?” שאל רפאל, וחייך לעצמו.
“אני חושב שלא יהיה צורך בסוכן הזה שלכם אחרי הכל.”
“ומדוע זאת?” שאל רפאל, והרים גבה מושלמת אחת.
עזראל סימן לחברו לקום ממושבו, והחל לצעוד לעבר היציאה.
“כי, אתה מבין, ידידי” הוא אמר בשעה ששניהם יצאו מהאולם, “אנחנו שולחים לכאן את המחסל הטוב ביותר שלנו.”
כמה מטרים לשמאלם, שאל המאבטח בכניסה בקול עייף אדם גבוה ומוצק, שלבש משקפי שמש ומעיל עור שחורים, אם “נשק יש?”
“יש.”
“להוציא נשק בבקשה.”
האיש חייך, והציג את תכולת מעילו לראווה.
“תבחר אחד.”…

עזראל נשען על הפורשה הפתוחה מחדש (הפעם לא היה איש שטרח להסתכל לכיוונם), ועישן סיגריה מסוג “True Devil”. רפאל נשען עליה לידו, ודאג לנופף בידיו כדי להרחיק את העשן ממנו. שניהם צפו בעניין בהמון האנשים שנסו בבהלה מהמקום וניסו לפלס את דרכם למכוניותיהם על גבם של חבריהם.
“הוא הרג אותה… הוא הרג את כולם. הטיפש חשב שהם לוחמים אמיתיים… אוי, שירי שלי. אני כבר אצטרך לפגוש אותך בגהנום מאוחר יותר.” אמר עזראל, והניד בראשו בצער.
“זה נוראי. אני לא מאמין שעשיתם את זה. פשוט טבח.”
עזראל משך בכתפיו, השליך את הסיגריה מידו, והסיר את נעילת המכונית בקול צפצוף.
“לא יודע. הרבה ילדים מגעילים נרמסו שם.”
“אולי אוכל למכור לחבר’ה למעלה שלפחות כך לא יהיה שום מופע בשנה הבא.”
“הו, דווקא יהיה אחד, אבל הוא יהיה מאוד לבן וטהור ויוקדש לקורבנות השנה הזו. אולי בכל זאת קיבלתם את מה שרציתם.”
“כן…” אמר רפאל, מהורהר, “יכול להיות.”
דמות לבושה בחליפה סגולה נעמדה לידם.
“ידעתי שאם אתם כאן משהו רע יקרה. אגב, היא כולה שלך עכשיו, עזראל. הן לא שוות הרבה מבחינתי אם הן לא יכולות לצרוח.”
“ועם זאת, אתה יצאת משם ללא כל פגע, יציר-שאול. כמה חבל.” אמר רפאל, והבזק קל של כעס חלף לרגע על פניו.
“אתה מתחיל להישמע כמו המטורף הדתי הזה שרודף אחריי כבר כמה מאות שנים.” אמר דה-לואר וחייך.
“והם לא יצירים שלנו” הוסיף עזראל. “זה הבוס שלכם שגרם לקיומם בעקיפין.”
“טוב, שיהיה.” אמר רפאל, שילב את זרועותיו על חזהו, והחמיץ את פניו.
“בכל מקרה, שיהיה לשניכם יום נעים ביותר. את שלי כבר הצלחתם לקלקל.”
בשעה שדה-לואר התרחק מהם, נכנס עזראל אל הפורשה.
“אתה בא?” שאל את רפאל.
“רק רגע…”
המלאך צעד כמה צעדים מהירים, ונעצר ליד אדם מבוגר, עגלגל וקרח, שהשתעל קשות. הוא התכופף לעברו, הניח יד ענוגה אחת על מרכז קרחתו, ושאל “אתה בסדר?”
האיש, ששיעולו פסק לפתע, הביט בפליאה בדם שעל כף ידו, ואחר על הזר העומד מולו. הוא הנהן באיטיות, ומלמל משהו.
כשרפאל נכנס לרכב כשחיוך מרוח על פניו, ניתן היה לשמוע את האיש צועק “היי, טובה, אני חושב שצמחה לי שערה חדשה!”
“סרטן?” שאל עזראל.
“ממאיר.” ענה רפאל בסיפוק.
“אני שמח שאתה מרגיש יותר טוב עכשיו.”…

“כן, אני מבין. נכון, הייתי שם, אבל לא יכלתי לעשות דבר. כן. הוא הגיע בהפתעה מוחלטת… שמע, אני לא פלוגת-סער, אני לא יכול להתמודד עם רוצחים מהגהנום… בסדר. תמסור לו את מה שאמרתי? יופי. להתראות.” אמר רפאל לרוח-הקשר הנעלמה שלו כשהיו שניהם בדרך חזרה מהמקום.
“יצאת מזה בסדר?”
“נקי לחלוטין.”
שניהם שתקו למשך כמה דקות.
“שמע” אמר עזראל, “לפחות זה היה פחות גרוע מהשנה שעברה.”…

Categories: Stories
  1. No comments yet.
  1. No trackbacks yet.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: