Home > Stories > התערבות שמיימית ה’ – חלק שני

התערבות שמיימית ה’ – חלק שני

“חשבתי שאתה מתכוון לחנך אותי – למה פאב?”
“הו, זה יהיה חינוכי.”
“כשזה מגיע למקומות כאלו, אני הוא שיכול לחנך אותך.”
עזראל עקב אחר מבטו של רפאל, שסקר את המקום האפלולי למדי מהפינה שבה התמקמו ליד הכניסה: האוויר היה דחוס מעשן של סיגריות, שהצטבר במקום במשך שעות, וחיפש נואשות מקום מפלט מעצמו; מוזיקה ישראלית התנגנה ברקע – לא רועשת מדי, ולא דיסהרמונית במיוחד; אנשים רבים מילאו את המקום, שהכיל מלבד הבר הארוך וההכרחי (כולל ברמנית בעלת חיוך מעודד תשרים, ומחשוף מעודד… עוד תשרים, למרות שאפילו עם כל הפוש-אפ שבעולם היא עדיין הייתה צריכה להתאמץ להתאים את מה שאין – למה שדרוש) גם מקומות ישיבה נוחים, מרופדים בתחליף-עור שחור, סביב שולחנות מלבניים, שקופים ונמוכים.
“מה אתה זומם?”
“אני לא זומם. הראה לי בבקשה כמה מועמדות הולמות שצדת כבר בעינך.”
“לא עשיתי שום דבר כזה.”
רפאל נעץ בו מבט מאוד מסויים, ועזראל צחקק במבוכה והצביע על מספר בנות – בלא להסתיר כלל את העובדה שהוא עושה זאת.
“מרוכזת מדי בעצמה, משעממת עד כדי כאב, תשובות א’ וב’ נכונות, מחפשת שעשועים בלבד, וזאת… כועסת על גברים.”
“אבל הן נראות טוב! מה רע בכל זאת?”
“שום דבר, אם אתה רק מתכנן עליהן ללילה.”
“… אני מתחיל להבין. אז… אתה אומר שאני צריך לחשוב לפחות במונחים של שבוע.”
“יותר.”
“אני צריך משקה.”

בזמן שעזראל ניגש אל הבר, וחמק (כשעל פניו הבעה מיוסרת) ממבטים ששלחו לעברו שתיים מהבנות, רפאל המשיך לסרוק במבטו את באי-המקום – את הנוכחים, את המצטרפים, ואת העוזבים.
“הברמנית הזו הייתה פשוט ‘בשלה’. רק הייתי צריך לשלוח יד ולקטוף אותה. אני מקווה שאתה מבין עד כמה זה קשה לי.” עזראל הגיש לעמיתו-יריבו משקה ירקרק ששכבת קצף דקה מכסה אותו. רפאל עיווה את פניו, טעם מהמשקה, עיווה אותן עוד יותר, ואחר שיחק בקשית שלו.
“הטעם לא משתפר אם מערבבים את זה, האמן לי. עכשיו מה?”
רפאל צעד קדימה, ומשך בידו את עזראל אחריו.
“היי היי! זהירות על הז’קט! זה מקורי של – בעצם אתה ממילא לא מבין במעצבים.”
“אני בטוח שהוא ייצר אחד חדש עבורך אם הצורך יתעורר. כעת אני רוצה שתגיד שלום למכרה ותיקה.”
“שלום, רפאל, ומי החבר שלך?” שאל קול נשי שיכל לגרום למוט פלדה להימס. הוא היה שייך לבחורה בעלת שיער אדמוני שופע, עור בהיר חסר-פגמים, שפתיים מלאות בעלות גוון ארגמן, ועיניים ירוקות שגרמו לכל העיניים הירוקות-כביכול ברחבי הארץ להיראות בבירור כסוג של חום שהאור נגע בו בצורה מסויימת. היא לבשה חולצה ומקטורן שחורים, שלא חשפו את עורה, אך היו הדוקים באופן שהחמיא לגזרתה. מכנסיים שחורות עטפו את רגליה באדיקות שבה אדם טובע אוחז בקרש עץ.
“זהו עזראל. עזראל – ונוס.”
“ה-ונוס?”
“ה-ונוס.” ענתה ונוס. מראה פניה היה כשל מישהי בשנות העשרים המאוחרות שלה.
היא הסיבה לכך שגררתי אותך לכאן, עזראל. מה מביא אותך הפעם לארצנו הקטנטונת, וי?”
“זו לא הארץ שלך, רפאל. אתה זר בה כמו בכל מקום אחר. ולשאלתך – עסקים.”
“אני מת על עסקים. אולי אני ואת יכולים להתעסק- כלומר, לעזור אחד לשני.”
היא בחנה אותו במהירות, מבע פניה אדיש.
“אז אתה אחד מאלה. אני מתחילה לחשוב שרפאל נעשה מעניין יותר, או לחליפין שהוא שוקל לעבור צד.”
“אני יכול להבטיח לך שאין לי כל מחשבה כזו.”
“הוא טהור עד כדי בחילה.” אמר עזראל. “אפשר להציע לך משקה? והאמיני לי שאני לא מציע סתם. הלילה אני לא מבזבז משקאות על כל אחת.”
“כלומר, שאם אתה מציע לי משקה זאת השקעה לעתיד.”
“לא, זאת הערכה של ההווה. לשבת במחיצת ונוס, כלומר – כבוד, את יודעת?”
“הוא בדרך כלל רהוט יותר.” אמר רפאל.
“אתה רשאי להזמין עבורי משקה, אבל תצטרך להשקיע יותר מכך כדי לכבוש אותי – אני בהחלט מסוגלת להזמין משקאות לבד.”
“את יכולה לקבל את שלי.” אמר רפאל, והשתעל.
“אתה שב בשקט וגמור את הזוועה שלך. את שותה יין?”
“רק את הטוב ביותר.”
“לא הייתי מצפה לפחות.” וכשחיוך מרוצה נסוך על פניו, עזראל שם פעמיו אל הבר.

“מה אתה זומם?” שאלה ונוס את רפאל.
“זאת הפעם השניה הערב ששואלים אותי את השאלה הזאת. אני פשוט מנסה לסייע לו.”
“במה בדיוק? אני לא חושבת שהוא הטיפוס שלי.”
“קודם כל, וי, הוא כן, אבל לא בגלל זה אנחנו כאן. את מבינה, נראה לי שהוא קצת התעייף מהרדיפות האינסופיות אחר בשר.”
“אני לא סומכת על יצורים מהסוג שלו, אבל… בשבילך, אני מוכנה לתת לו את היתרון שבספק.”
“תודה.”
עזראל הצטרף אליהם כשבידו בקבוק יין, וזוג כוסות.
“מה פספסתי?”
רפאל לגם שוב מהמשקה שלו, וציין כי מתרגלים לטעם. רגע לאחר מכן הוא נחנק והשתעל. ונוס טפחה על גבו, בזמן שעזראל מזג מהיין.
“מרלו שטו-גרילה, בציר ארבעים ואחת. הם לא ידעו שיש להם אחד כזה כאן, אבל אני… נאמר שדאגתי לכך.”
“בציר ארבעים ואחת… הכיבוש הנאצי שיפר את טעם הענבים?” היא שאלה בארסיות.
“אין לך מושג עד כמה.”
“אתה תמיד מבזבז הון תועפות על משקאות משכרים?”
“אני בטוח שזה מוצא-חן בעינייך, ולא – רק עבור ישויות מיוחדות.”
הוא מזג יין עבור שניהם, ואחר הביט ברפאל.
“כשתגמור את זה, אני אמלא את הכוס שלך.”
רפאל גמע את המשקה שלו בלגימה אחת, ואחר-כך מצמץ פעמיים בעיניו, ובהה בריקנות חלל.
“עד שהוא יתאושש, שנשתה לחיינו?”
“אני מקווה שאתה לא בונה על ההשפעה של היין. מילניומים של שתייה עשו אותי עמידה למדי.”
“לא למרלו הזה, אבל אני מעוניין אך ורק בשיפור מצב-הרוח של כולנו. את עצבנית מדי, ואני מדוכא.”
הם הקישו את הכוסות שלהם, ואחר שתו בערך מחצית הכוס כל אחד. לחייה של ונוס נעשו ורדרדות מעט.
“אמרתי לך שזה בציר טוב.”
“בהחלט…” היא אמרה, ומשנוכחה שקולה נצרד מעט כחכחה בגרונה. “אני לא רגילה לשתות בחברת שד.”
“אל תדאגי, אני בטוח שרפי כאן ישמור עליי שאתנהג יפה.”
“רפי?” היא שאלה, והביטה ברפאל. הלה משך בכתפיו, ומזג לעצמו כוסית מן היין.
“מרגיש יותר טוב, ידידי?” שאל עזראל.
“המשקה שלך לא קיצר אצלי את המעגלים הנכונים, והטעם היה נוראי. יין טוב, לעומת זאת, אני אוהב.”
“חשבתי שהזן שלכם אינו שותה יין.”
“לא, אתה מתבלבל בין מלאכים ובין מוסלמים. הראשונים מנסים לשפר את מצב האנושות – השניים מנסים להשמיד אותה.”
“יפה דרשת, אבל הם לא היו יכולים לעשות זאת בלי תמיכתנו.”
“לא הייתי מצפה ממלאך-אופל שתומך במאמיני אל-המוות לבלות זמן כה-רב בארצו של העם-הנבחר.”
“יש כל-כך הרבה דברים שאני צריך לתקן במשפט הזה, ש- היי! אתה לא מדבר ככה בדרך-כלל. אל תספר לי שהמשקה לא עשה לך כלום!”
בנים! אם אתם מתכוונים לדון בסוף-העולם הגרעיני הקרב על חלקת אדמה זו, אני אקום ואלך. אני צריכה להזכיר לכם שדיפלומטיה ומלחמות אינם שדות-המומחיות שלי?”
רפאל נראה נבוך, ואילו עזראל נותר משועשע, ושאל אותה לגבי שמה.
“למה לא אפרודיטה? ונוס קצר יותר. לפחות זה היה דבר אחד שהרומאים עשו לטעמי… אלה של אהבה, תשוקה, התמסרות… בשביל זה אתה כאן, נכון? אתה מחפש אהבה.”
“אני לא מאמין באהבה.”
“אתה צריך להרשות לעצמך לאהוב באמת, כדי להבין. אתה יודע את מה הותרתי מאחוריי במשך השנים? תאווה. המילים דומות למדי, אבל אני בחרתי להיות אלת-האהבה, ולא אלת-התאווה.”
“מי ממלאת את התפקיד כעת?”
“כאן מדובר באיזו זנזונת בלונדינית עם שדיים מנופחים – בכל ארץ היא לובשת צורה אחרת, אבל תמיד אפשר לזהות אותה, אם רוצים. אני מוצאת את הדבר גרוטסקי, וולגרי, ונחות.”
“אבל היא גם נותנת עצות בנושאי מין!”
רפאל שיהק.
“אתה יודע מה ההבדל בין אהבה ותאווה? רק ליתר ביטחון, אדגים בפניך.”

היא קמה ממקומה, וניגשה לאחת מהבנות שישבה על הבר: בחורה בלונדינית, גבוהה, רזה, שענדה עגילים גדולים ומבריקים כמעט כשפתיה המשוחות בליפ-גלוס. שני המלאכים הביטו בסקרנות כשונוס פנתה אליה בדברים. בתחילה, הבחורה הגיבה בדחייה, וניסתה להתעלם ממנה, אך לאחר כמה משפטים הפכו הפחד והרתיעה לסקרנות, ואחר-כך להתעניינות. לנגד עיניהם המשתאות, ונוס שלחה יד, ונגעה בידה של הבחורה. היא קירבה את פניה אל אוזנה ולחשה מספר דברים. ידה נעה במעלה זרועה של הבחורה, מלטפת אותה רכות, ואז – לקול אנחת הפתעה קבוצתית של כל הגברים הנוכחים במקום – נשקה לשפתיה. הייתה זו נשיקה ארוכה, איתנה, שהותירה את הבחורה המופתעת והמבולבלת סמוקת לחיים.
ונוס ליטפה את פניה, אמרה לה כמה מילים רכות, והצטרפה שוב אל שני המלאכים.

“אתה מבין, מה שעוררתי בה כעת הייתה תאווה, ולא אהבה. היא לא אוהבת אותי בשום צורה, אבל כעת היא מתאווה לחוש שוב את הדברים שגרמתי לה לחוש, וגם, באופן די צפוי, היא מתאווה לגופי. הדבר שאתה חש כעת בתוכך, עזראל…”
היא שלחה את ידה לפנים, הניחה את אצבעה על סנטרו של עזראל, וסגרה את פיו.
“זוהי תאווה. אתה מתאווה לאסוף את שתינו למקום פרטי כלשהו, שם תוכל לצפות בנו ממשיכות את ההצגה הקטנה שהתחלתי להנאתך, ואז, כמובן, אתה מקווה להצטרף אלינו. למרות כל התאווה שתהיה בערב הזה, לא אתה ולא אני ניצור שוב קשר עם הבחורה, וייתכן בהחלט שלא אחד עם השני. מדוע זה כך?”
“את יודעת את התשובה היטב כמוני, ולמרות שאני מתפלא מעט על הביקורת הסמויה, הבהרת את הנקודה.”
“האמן לי – אחרי שעושים זאת מספיק פעמים, הדבר נמאס. אני יותר גרועה מהם – מבני-האדם, מכיוון שאני נדרשתי לאלפי-שנים של עינוגים והנאות-בשרים עד שהתחלתי להתפכח. הוא, לעומת זאת… אני לא מבינה איך הראש שלו עובד. רפאל – אתה בכלל זוכר מתי הפעם האחרונה שבילית עם מישהי?”
“אני מבלה בחברתך מדי פעם.”
“אתה יודע היטב למה התכוונתי.”
רפאל לא ענה, וונוס החלה לצחוק.
“אף אחת מאז? אתה בוודאי מתלוצץ!”
“מה העניין?” שאל עזראל בסקרנות.
“החבר שלך כאן לא היה עם אף אחת כבר כמעט אלפיים שנה, מאז-”
“מריה מגדלנה, כן.”
“אתה היית עם מריה מגדלנה?! בכלל, היא לא הייתה עושה… כלומר, היא לא הייתה עם ג’יזס קרייסט?”
“קודם כל, הוא מעולם לא סיפק אותה באופן שהיה דרוש לה. כן, הוא היה אדם גדול בהרבה מובנים, אבל הייתה לו נטייה לשוחח איתנו המלאכים ברגעים לא הולמים, אם אתה מבין את כוונתי. מלבד זאת, הכרתי אותה עשור בערך לאחר שהוא כבר מת.”
“אבל הוא הרי לא באמת מת.” אמר עזראל, ושתיקה השתררה בשולחן. הם כולם הביטו האחד בשני, ואז פרצו בצחוק רועם.
“הו, זה היה-“, רפאל שיהק, “טוב. וגם היין הזה היה ממש טוב. אני לא מניח שיש להם בקבוק נוסף.”
“אני אנסה לדאוג למשהו. למה היא הייתה האחרונה?”
“היא הייתה אישה אמיתית, בכל רמ”ח איבריה. לאחריה, ובכן… לא יכלתי שלא להשוות אותן אליה, וכולן נפסלו בהשוואה. איפה התשוקה? האמונה? הנכונות להקריב ולחיות למען רעיון נשגב?”
“מה בקשר לז’אן ד’ארק?”
“מטורפת ומרוכזת בעצמה.”
“האישה הזו שגילתה את הרטנגן?”
“היא הייתה נשואה! ומלבד זאת היא חלתה בסרטן.”
“זה מושלם עבורך! יכלת לרפא אותה, ואז הייתם מרנטגנים זה את זו על רקע השקיעה.”
“… אני מוכרח להודות שלא חשבתי על זה כך.”
“ומה בקשר לפמיניסטית הזו שנלחמה על זכות הצבעה לנשים?”
“הו, בחייך!”
שלושתם צחקו שוב, ועזראל דאג להזמין בקבוק יין נוסף, שכמו הופיע משום מקום על אחד המדפים שמאחורי הבר. לאחר שהרימו כוסית ולגמו לגימה ארוכה, כבר היו שלושתם נינוחים למדיי.

“כל זה היה טוב ויפה, אבל לענייננו.” אמר רפאל, שצבעו הלבן הבולט בדרך-כלל עטה גוון ורוד-בהיר. “ונוס, האם את מוכנה לעזור?”
“לעזור במה?” שאל עזראל. “אם מדובר בעוד הרצאות על אהבה, אני חושב שאוותר, למרות שאת מוזמנת לנשק עוד בחורות כל עוד אני באזור.”
“אם אתה תנשק גבר אחד על כל בחורה שאני אנשק.”
“למרות החלחלה שהדבר יגרום לי, אני בהחלט מתפתה.”
“וכאילו לא אמרת זאת כרגע, אמשיך ואומר לך שכולם משחקים במשחק השידוכים מדי פעם. האם יש לך חברים כלשהם, עזראל?”
“לא ממש, מלבדו, ובאופן טכני הוא לא יכול להיות חבר.”
“אני לא מופתעת מדי. אם כך, אין טעם שתצפה שמישהו ינסה להכיר לך בחורה טובה. נותר לך אם כך לנסות את הדרכים המקובלות כיום להכרות בין אנשים – מועדונים ופאבים, אם כי לא תמצא שם לרוב את סוג הקשר הזה… האינטרנט נעשה כלי ידוע-לשימצה להכרויות… מה בקשר לערבי פנוים-פנויות?”
“עם כל האנשים המשונים והנואשים האלו? לא תודה.”
“למרות זאת, מצבך לא כזה נורא… אתה מבין, גם אני משחקת במשחק השידוכים, אלא שאני הטובה ביותר. אני מסוגלת להתאים בין שני אנשים בעלי הסיכוי הגבוה ביותר לקיים קשר מוצלח יחד.”
“אז גם את משחקת במשחק האחוזים? אין כל ערובה להצלחה?”
“בתחום הזה? אתה בוודאי מתלוצץ. אפילו האל העליון אינו יכול לדעת בוודאות כיצד הדברים יתפתחו.”
“אלוהים אינו משחק בקוביות” רפאל ציטט את איינשטיין.
“ברור שלא – הוא תמיד יודע מה תהיה התוצאה” אמר עזראל.
“ועם זאת, כשזה מגיע לאהבה – תמיד יש סיכוי שדבר מה ישתבש. אהבה היא כמו פצצה גרעינית של רגשות – היא מכילה בתוכה אפשרות לשחרור אנרגיה עצומה ולא צפויה.”
“ואת מתכוונת למצוא עבורי שידוך שכזה?”
“כבר מצאתי.”
“את רוצה לומר לי שכבר מצאת מישהי שמתאימה לו?!” שאל רפאל בתדהמה.
“היי, נעלבתי!”
“מה אתה רוצה באמת?” שאלה ונוס, ונעצה מבט חודר בעיניו של עזראל.
“מישהי שתאהב אותי בשל מי שאני.”
“אתה בוודאי מתכוון למרות מי שאתה.”
עזראל צחקק, וונוס ניתקה את מבטה.
“בסדר. אמרת את האמת. הדבר נעשה.”
“זהו?”
היא חייכה חיוך זדוני.
“אני דאגתי שהדבר יקרה. עכשיו עליך רק למצוא אותה.”
מה?!
“לא חשבת שזה יהיה כזה קל, נכון? אני שלחתי אותה אליך – עכשיו אתם שניכם צריכים לחפש זה את זו עד שתיפגשו.”
“ומתי זה יקרה?”
“אף אחד לא יודע.” אמר רפאל.
“מצויין.” הפטיר עזראל. “טוב, אם סיימנו עם השטויות האלו לבינתיים, הבא נסיים את הבקבוק, וננסה ליהנות משארית הלילה.”

המשך יבוא…

Categories: Stories
  1. No comments yet.
  1. No trackbacks yet.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: